תוקפנות

תוקפנות מוגדרת כהתנהגות ספציפית בתגובה לאיום, לאתגר הנובע ממפגש חברתי, או תצוגת ראווה שבסופה קרב. התנהגות תוקפנית היא טבעית ונורמאלית לחיה בטבע, אולם בקרב כלבים ביתיים תוקפנות אינה רצויה כלל, למרות שלעיתים הגנים שלו מכתיבים התנהגות זו במקרים מסוימים.

הגורמים המשפיעים על התפתחות התנהגות תוקפנית יכולים להיקשר למשתני הכלב – כלומר לגילו, מינו, גודלו, הגזע שלו או אילוף מוקדם. ישנה השפעה גם מבחינת אפיון הבעיה – מתי, כמה זמן  ובאיזה תדירות מתקים אירוע הגורם לו לתוקפנות, נוכחות כלבים אחרים, דיאטה והסביבה. כמו כן, משתני הבעלים גם תופסים כאן גורם מרכזי – חומרת ענישה מצד הבעלים, קשר וגישה כלפי התנהגותו, הבנה וניסיון קודם עם כלבים.

סוגי תוקפנות אצל כלבים:

תוקפנות דומיננטית – בדרך כלל תבלוט במצבים של קונפליקט על משאבים כמו אוכל, צעצועים, מקום מנוחה ועוד. התנהגות תוקפנית זו נפוצה בעיקר אצל זכרים ולא מסורסים. לרוב מתחילה מגיל חצי שנה לגיל שנתיים (סוף הבגרות המינית). בתגובתה הקיצונית יכולה לבוא לידי ביטוי בכלב התוקף כל דבר שהוא תופס כאיום על מעמדו (יצירת קשר עין עם אדם זר למשל) לרוב, כלבים אלו לא יקבלו מרות מבעליהם בכלל.

תוקפנות פחד – באה לידי ביטוי כאשר יש מצוקה הנגרמת על ידי קרבתו של אובייקט ספציפי ובתגובה הכלב יכול לברוח/להתחבא/להתמודד. בדרך כלל נפוצה יותר אצל נקבות.

תוקפנות בין כלבים – התנהגות תוקפנית כתוצאה ממפגש עם כלב אחר. לרוב נפוצה במיוחד בין זכרים לא מסורסים אשר הגיעו לבגרות מינית.

תוקפנות טריטוריאלית – הגנה על טריטוריה. מתי זו בעיה?
כאשר כלב מגן על טריטוריה לא מתאימה. לדוגמא: בעלים וכלב יושבים בבית קפה והכלב מזהה את מקום הישיבה כטריטוריה שיש להגן עליה.
כאשר כלב מגן על טריטוריה מתאימה אך בצורה לא מתאימה. לדוגמא: זר דופק בדלת והכלב נובח עליו. הבעלים מכניס את הזר ומרגיע את הכלב ואילו הוא ממשיך לנבוח, חושף שיניים ומגלה התנהגות תוקפנית כלפי הפולש.